בן אסתר (ארנה) ויעקב, נולד ביום ט' בחשוון תר"ץ (12.11.1929) בבוקרשט, בירת רומניה. בבית הוריו חונך ברוח הציונות וסיים בית-ספר יסודי עברי. היטיב לנגן בפסנתר. עלה לארץ במסגרת עליית-הנוער בחודש נובמבר 1944 ולמד בבית-הספר החקלאי בבן שמן. נטה למיכניקה וכעבור שנה נתקבל כשרטט במפעלי חיפה להנדסה. בחודש יוני 1947 התגייס לשנת שירות במשטרת היישובים העבריים ונבחן בבחינות-הבגרות כדי להיכנס לטכניון.

מראשית מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת יישובי העמק ואבטחת התחבורה בהרי אפרים. עם הקמת צבא הגנה לישראל צורף לחיל השריון ולאחד הגדודים בחטיבת "גולני", עסק בפעולה תרבותית בגדוד, אירגן מסיבות והתחבב על חבריו. השתתף בקרבות בבית שאן, סג'רה ולג'ון.

בעשרת הימים שבין ההפוגה הראשונה לשניה (יולי 1948) שירת בחיל-המצב שחנה במבואות ג'נין והחזיק בכפר הכבוש מוקיבלה. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נערכה התקפה עזה של העיראקים על הכפר. עזריאל-יצחק חש לעזרת קשר שנפצע קשה. הוא יצא מן העמדה תחת מטר הכדורים ומיד נפגע בראשו ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בעפולה.